אם היינו צריכים לחלק את העולם על פי ויזות ואשרות כניסה לתיירים, אזי שהחלוקה היתה יחסית פשוטה.
ישנן מדינות אשר לא דורשות מאיתנו ויזה, למשל, מדינות אירופה, אליהן אפשר לטוס, לנחות ולהיכנס ללא שום בעיה. לעומת זאת, ישנן מדינות המחייבות אישור כניסה אך הן מספקות אותו ברגע שנכנסים אל המדינה. מדובר על אישור כניסה זמני, מוגבל בזמן, למשל אישור כניסה בין חודש או חודשיים, בסופם אנחנו צריכים לצאת מהמדינה. כך נוהגות לא מעט מדינות במזרח הרחוק. המטרה היא לעודד כניסה של תיירים אך למנוע מצב שהם יחליט להישאר בשטחן ללא הגבלת זמן.
כמו כן, אנחנו יכולים למצוא מדינות אשר מחייבות להוציא ויזה מראש עוד לפני שמגיעים אל שדה התעופה. למשל, ארה"ב נוהגת כך וגם הודו. כל מי שרוצה להיכנס לתת היבשת, חייב להוציא ויזה מראש אחרת הוא לא יוכל להיכנס לשטחה ויוחזר לישראל.
מתי נכון לעשות את זה?
ההבדל בין ויזה אמריקאית לויזה הודית, היא לא רק באיכות הויזה אלא גם במובן הזה שויזה אמריקאית מתאימה לעשר שנים ועל כן, לא משנה מתי אנחנו מוצאים אותה. על הנייר, נוכל להשתמש בה בעשר השנים הקרובות. לעומת זאת, ויזה להודו מוגבלת בזמן, הן מבחינת התאריך בו נוכל להתחיל להשתמש בה והן מבחינת משך הזמן שנוכל לעשות זאת.
על כן, אם אנחנו רוצים לטוס להודו ולטייל במדינה, אזי יהיה נכון להוציא את הויזה כמה שיותר קרוב למועד הטיסה, כך אנחנו נוכל לממש את כל משך הזמן שהויזה מאפשרת לנו ללא בעיה. לרוב הויזה מאפשרת ביקור בהודו במשך מספר חודשים עד שנה שלמה.